נטייה (אסטרונומיה)
באסטרונומיה, נטייה (באנגלית: Declination, מסומן בקיצור Dec או δ) היא אחת משתי הקואורדינטות במערכת הקואורדינטות המשוונית המתארת את הזווית בין מיקומו של גרם שמים ובין מישור קו המשווה השמימי ביחס לצופה הנמצא במרכז כדור הארץ (הקואורדינטה השנייה היא עלייה ישרה). הנטייה מקבילה לקווי הרוחב של כדור הארץ ועבור צופה בקו רוחב מסוים, יעברו כל גרמי השמים עם נטייה ששווה לקו הרוחב של הצופה בזניט. היחידות המקובלות לנטייה הן מעלות מ-90°- בקוטב השמיימי הדרומי, דרך 0° בקו המשווה השמיימי ועד ל-90°+ בקוטב השמיימי הצפוני.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השימוש במערכת הקואורדינטות המשוונית החלה רק במאה ה-18 כאשר לפני כן תוארו הכוכבים על פי הפרט שייצגו בקבוצת הכוכבים שאליה השתייכו ובספר אורנומטריה שפורסם בתחילת המאה ה-17 עוד נעשה שימוש במערכת הקואורדינטות האקליפטית. אטלס הכוכבים של ג'ון פלמסטיד "Historia Coelestis Britannica", שפורסם בשנת 1725 כבר השתמש במערכת הקואורדינטות המשוונית, אך מיקום הכוכבים ניתן במרחק זוויתי מהקוטב השמימי הצפוני ולא מקו המשווה השמיימי, כך שערכי הנטייה היו מ-0° (הקוטב השמיימי הצפוני) ועד 180° (הקוטב השמיימי הדרומי).[1] בקטלוג הערפיליות שפרסם ויליאם הרשל בשנת 1786 הוא ציין את המיקום של הערפיליות שבהן צפה, באמצעות הפרש העלייה הישרה והנטייה שלהן ביחס לכוכבים סמוכים שנמצאו באטלס של פלמסטיד. הנטייה ניתנה בדקות קשת ובשניות קשת שציינו את ההבדל במרחק הזוויתי של הערפילית והכוכב מהקוטב השמיימי הצפוני, ובנוסף ציין הרשל אם הערפילית נמצאת מצפון לכוכב או מדרום לו.[2] בנו, ג'ון הרשל, החל מקטלוג הערפיליות הראשון שפרסם בשנת 1833 ועד לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864, ציין את הנטייה כפי שעשה פלמסטיד, כלומר כמרחק הזוויתי מהקוטב השמיימי הצפוני, וכך נעשה גם בקטלוג הכללי החדש שפרסם ג'ון דרייר בשנת 1888.[3][4]
השפעות נקיפת ציר כדור הארץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]שינוי הכיוון של ציר כדור הארץ משפיע ישירות על הנטייה של גרמי השמים. כתוצאה מתנועת ציר כדור הארץ משתנה מיקום הקטבים השמיימיים ולכן משתנה המרחק הזוויתי של כמעט כל גרם שמיים מהקוטב השמיימי ואיתו הנטייה שלו. כדי לשמור על דיוק המיקום יש צורך לציין תמיד לאיזו תקופת יחוס מתייחסת הנטייה של גרם השמים כאשר תקופות הייחוס המקובלות במאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 הן B1900 − 31 בדצמבר 1899 שעה 19:28 (שעון גריניץ'), B1950 − 31 בדצמבר 1949, 22:09 (שעון גריניץ') או J2000 − 1 בינואר 2000, 12:00 (זמן אוניברסלי מתואם). הנקודות היחידות שהנטייה שלהן לא משתנה הן הקטבים של ציר ההקפה של כדור הארץ את השמש (קוטבי המלקה), כאשר הצפוני נמצא בקבוצת דרקון בנטייה של 38.55″ 33′ 66°+ והדרומי נמצא בקבוצת דג זהב בנטייה של 38.55″ 33′ 66°- .
צפייה בגרמי השמיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבור צופה הנמצא בקו רוחב (בחצי הכדור הצפוני) כל גרמי השמים עם נטייה בין ובין יהיו מעל האופק בזמן כלשהו וגרמי השמים עם נטייה גדולה מ- יהיו כל הזמן מעל האופק. עבור צופה הנמצא בקו רוחב (בחצי הכדור הדרומי) כל גרמי השמים עם נטייה בין ובין יהיו מעל האופק בזמן כלשהו וגרמי השמים עם נטייה קטנה מ- יהיו כל הזמן מעל האופק. הנטייה של השמש משתנה בין 23.439279°- ובין 23.439279°+ בהתאם לעונות השנה ולכן מצפון לחוג הארקטי ומדרום לחוג הקוטב הדרומי יש תקופות בהן השמש תמיד מתחת לאופק ותקופות בהן השמש תמיד מעל האופק. דבר זה נכון גם לכוכבי הלכת ולירח, אך טווחי הנטייה שלהם מעט גדולים יותר מכיוון שמישורי ההקפה שלהם אינם זהים למישור המלקה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ J. Flamsteed: Atlas Coelestis, London (1729)
- ^ W. Herschel: Catalogue of one thousand new nebulæ and clusters of stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76 (1786)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123 (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49 (1888)
